נשים ופורים

 

לפני כחודש שמתי לב שיום האישה נופל קרוב לחג פורים וחשבתי לעצמי שאין דבר המתאים ביותר לפורים מאשר יום האישה.
כעקרון מצוות שתלויות בזמן מוגדר מסויים נשים פטורות מקיומם, אך פורים הוא חג בו נשים מחויבות במצוות החג.
נשים למשל חייבות בקריאת מגילה, גם בלילה וגם ביום. הסיבה לכך שגם הן היו באותו הנס.

כמו כן לפי רוב הפוסקים הנשים מחויבות לתת מתנות לאביונים וכן משלוח מנות איש לרעהו (יש המקפידים שאישה תשלח לאישה ואיש לאיש – אני פחות מקפידה בזה וגם אמרתי למישהו שהקפיד על כך ולא ידע מה לעשות כשבעלי לא היה בבית ואמרתי 'אתה לא מביא את המשלוח אלי אלה למשפחה…)

כמו כן גם במצוות שתיית היין יש רבנים הפוטרים את הנשים (מפני שאין דרכם של נשים להרבות בשתיית היין…) אך יש שמתירים – כי גם הנשים צריכות לשמוח (כל עוד מקפידים לעשות זאת בצורה יפה…)

 עוד דבר שכדאי לשים לב במגילה עצמה יש ייצוג לנשים.

ראשית כדאי לדעת מה היה מעמד האישה בעבר הרחוק במלכות פרס ומדי – במקומות הללו האישה הייתה מתחילה השוררת במשפחה, הבנים היו מתייחסים לפי אמם – (מטריארכלי). אצל הפרסים היה אפילו ריבוי גברים – פוליאנדריה.

לאור התפתחות הציביליזציה תפסו הגברים יותר ויותר את השלטון בידיהם והמאבק בין המטריארכלי לבין הפטריארכלי הביא לעתים קרובות לידי סכסוכים כבדי משקל אשר נמשכו מאות שנים עד שהפטריארכט הגיע לידי התגבשות להלכה ולמעשה.

הפרסיות משכבת האצילים החזיקו מעמד יותר מנשי עמים אחרים. אם כי הפסידו את השלטון, נשארו עוד מאות שנים בעלות זכויות כמעט שוות לגברים. הן היו יוצאות יחד עם בעליהן למלחמה, ולא היו מקרים נדירים שבנפול הבעל מילאה אשתו את מקומו במפקדת הצבא. גם בזמן מאוחר מאוד הן היו מקבלות שנה שנה מתנות מאת המלך, כנראה זכר לממשלתן בימי קדם.

לכן בעצם נדמה לי שהתעוזה של וושתי לא להיענות לבקשת המלך נבעה מכך שהם חיו באזור שהיה במקורו מטריארכלי.

 
למרות המקור שלה – המלך התייחס אליה כ'אובייקט מיני' – יש המפרשים את בקשת המלך אחשוורוש להביא את ושתי המלכה "בכתר מלכות" – להביא אותה רק עם כתר מלכות – כלומר ערומה כיום היוולדה…
על-פי המדרש הבינה ושתי שמדובר בניצול מיני להופיע עירומה בפני חבורת שיכורים ולכן סירבה, למרות שידעה שהדבר יעלה לה במלכותה.
ושתי מסרבת משום שיש לה כבוד עצמי והיא לא מוכנה להופיע רק לצרכי יופי וכדי להיות חפץ ואובייקט מיני של המלך.
היא מכירה בזכותה על גופה, היא לא מרגישה כמו חפץ המוצג לראווה או ככלי שעשועים, אלא כאדם בעל ערך עצמי. ושתי מרדה ברצון בעלה למרות הסיכון, דבר המלמד שהייתה לה דעה משלה.

סירובה של ושתי למלך נתפס על ידו כמרד בממסד הגברי (שכנראה באותה תקופה התחזק). המעשה של ושתי מסכן את מעמדם ועליונותם של הגברים בממלכה. לכן אחשוורוש הגיב בצורה מאד חמורה לכך.

 אסתר המלכה – גיבורת המגילה וההצלה של חג פורים.

בעיון במגילה ובמקורות, ניתן לבדוק ולהאיר את דמות "הדסה היא אסתר", שהלכה וצמחה ממציאות קשה ביותר והפכה להיות מלכה. נקודת המפנה בפעילותה היא נקודת המשבר הקשה והגדול לעם היהודי, שהכריחה אותה לקחת אחריות וסמכות לעצמה ולעמה.

כילדה יתומה היא גדלה ואומצה על ידי דודה מרדכי, "כי אין לה אב ואם"… (לפי הפירושים כוונת הפסוק "לקחה מרדכי לו לבת", היא שלקח אותה לו לאשה) כאשר חיפש המלך אחשוורוש אישה במקום ושתי, נלקחה גם אסתר אל בית המלך ונבחרה להיות המלכה בגלל יופיה. על פי חז"ל, וככל הנראה גם לפי פשט המקרא, הלקיחה הזו של אסתר הייתה "מלמעלה" ולא מרצונה. אסתר הסתירה, לבקשת מרדכי, את זהותה ואת היותה יהודיה.

תחילה אסתר מצטיירת כאדם פסיבי לחלוטין, גם הלשון המתייחסת אליה היא פסיבית.

* "ותילקח אסתר אל בית המלך"

* "לא הגידה אסתר את עמה ומולדתה כי מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד"

* "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת שלום אסתר ומה יעשה בה"

* "לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך"

* "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צווה עליה מרדכי"

כאשר נאמר לה שמרדכי הופיע לבוש שק בשער המלך, היא שולחת לו בגדים. היא מנותקת לגמרי, נראה שהתקשורת לא הייתה כ"כ יעילה בשושן. מרדכי מודיע לה מה קורה ומבקש את התערבותה, הוא אומר לה: את כל אשר קרהו… ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם, הוא מבקש את אסתר ומצווה עליה "לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה":

אסתר משיבה לו: אתה לא יודע??? "כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית" אסתר חוששת ומתחמקת.

מכאן מתחילה הדרמה העיקרית של המגילה. לאחר שמרדכי אומר לאסתר את דעתו על ניסיון התחמקותה, "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים: כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו…ומי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות" ואסתר, בפעם הראשונה בחייה, מפסיקה להיות פסיבית. היא לוקחת את גורלה וגורל עמה בידיה. אמנם עדיין במצוות מרדכי, אבל היא מקבלת החלטות ומתחילה במעשים: לשון המגילה שקופה מאד ומצביעה על השינוי שחל באישיותה.  מלשון סבילה היא עוברת ללשון פעילה וציווי:

* "לך כנוס את כל היהודים…."

* "וצומו עלי ועל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים"

* "גם אני ונערותי אצום כן, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי"

אסתר לא הולכת למפגש ללא מודעות, אלא מתוך הבנה עמוקה בסיכון הרב שהיא לוקחת על עצמה, ועל הסכנה הרובצת על העם. היא קובעת את ימי הצום בעצם ימי הפסח (מגילה טו' ע/א) "אמר רב: שהעביר יום ראשון של פסח בתענית…." ולפי מדרש רבה (פרק ח' ז') הצום נקבע בימים י"ג' י"ד' וט"ו בניסן.

ומרדכי עושה ופועל כאשר "צוותה עליו אסתר". היא מתייצבת בחצר בית המלך, מזמינה אותו למשתה יחד עם המן, השר החזק ביותר בחצר המלך, פעמיים. חז"ל מרבים לספר על ההתרגשות הגדולה שהיא גרמה. היא אוזרת עוז ומאשימה את השר החזק ביותר בחצר: "איש צר ואויב המן הרע הזה…"

 זאת דמות אחרת ושונה מהנערה אשר נלקחה לבית הנשים.

 מדמות נכנעת ותלותית, הופכת אסתר לאישיות בעלת עוצמה. מיתומה אסופית "הנלקחת לבית הנשים", היא מצליחה להשתנות, לשנות את ההיסטוריה ולהטביע את רישומה במנהגים ובהלכות חג הפורים.

גם חז"ל חשו בתפנית שחלה באסתר, כפי שניתן להבין מהדיון במסכם מגילה (דף ז' ע/א): אסתר מבקשת מחז"ל לתת תוקף הלכתי ומשמעותי לזיכרון האירועים ההיסטוריים שחוללה: "קיבעוני לדורות, שלחו לה, קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס…" לאחר וויכוח עם חז"ל, הצליחה במשימתה. וחז"ל אישרו את קריאת מגילת אסתר בבתי הכנסת.

מקורות:
ויקיפדיה
הנשים במגילת אסתר / יונה אהרונוביץ
אתר קולך