עוף בקולה

באמצע שנות ה-80, אחי מצא באחד העיתונים מתכון שנשמע מאד מוזר… עוף בקולה… זה היה מאד מוזר…

לאמא שלי היתה ויש תכונה נהדרת – והיא אהבה להתנסות במתכונים חדשים. 

אז בערך באיזור פורים היא ניסתה את המתכון שלהפתעתנו היה מאד טעים.

אני מביאה את המתכון בעוד כמה צורות שמצאתי והתנסתי בהם.

 עוף בקולה3

 

עוף בקולה

(המתכון המקורי באתר הלול)

החומרים
¾ כוס מיץ אננס + כמה חתיכות אננס.
¾ כוס קוקה-קולה
1-2 כפות רוטב סויה
2 כפות אבקת מרק בצל או ½- 1 בצל קצוץ. (לחילופין, אפשר להשתמש בכף מרק פטריות + כף מרק בצל או בצל קצוץ…)
עוף מחולק או 4-6 חתיכות עוף (ירכיים/כרעיים) מנוקים – אני אישת מעדיפה את העוף ללא העור…
.

אופן ההכנה
* מנקים את חלקי העוף ושמים בקערה.
* בקערה נפרדת מערבבים את מיץ האננס וחתיכות האננס + הקוקה-קולה.
* מוסיפים את רוטב הסויה ואת אבקות המרק (או אבקת מרק פטריות + הבצל הקצוץ) 
ומערבבים היטב (יש להשתדל שזה לא יהיה סמיך מדי).

* את כל הרוטב שופכים מעל העוף.

* שמים את העוף עם הרוטב בתבנית. ואופים במשך כשעה בחום של 180-200 מעלות. (אם צריך לאפות עוד..) – אני לאחרונה כבר שמה את  חלקי העוף מראש בסיר או תבנית שנכנסים לתנור ושופכת את הרוטב על העוף שנמצא כבר בתבנית…

עוף עם קולה

הערות וגיוונים:

* חשוב לזכור שאסור לבשל בקוקה-קולה דיאט, בגלל שהיא מכילה אספרטיים.
בשנים האחרונות אני משתמשת בבירה שחורה לייט של נשר במקום הקוקה-קולה הרגיל (שימו לב שהבירה לייט של נשר ממותקת ע"י סוכרלוז ולא ע"י אספרטיים – ולכן ניתן לבשל. הבירה השחורה לייו של מלטי (דווקא של חברת קוקה-קולה…) מכילה אספרטיים ולכן אסור לבשל עם הבירה הזאת.

בשנה האחרונה יצא לשוק קולה גרין – כאשר ההמתקה היא ע"י סטיביה – ולכן (כל עוד המוצר לא מכיל אספרטיים וכיוצב') אפשר לבשל עם הקולה הזאת.

הכי חשוב זה תמיד להסתכל בתוויות ולראות אם יש או אין אזהרה !

(כמו שכתבתי' תמיד חובה להסתכל בתווית ולראום אם יש אזהרה, כשהקולה גרין (שכאמור, ממתוקת בסטיביה) יצאה לשוק, לא היתה אזהרה, אבל השבוע הסתכלתי על התווית של הקולה גרין ויש אזהרה שאסור להשתמש בקולה גרין לאפייה או לבישול!)

* את הטיפ הזה מצאתי בספר של שולה מודן – בישולה – ולפעמים אני מגוונת בפירות שאני משתמשת במתכון ובמקום מיץ אננס + פלחי אננס אני מכניסה פירות אחרים, כמו משמשים בקופסא פירות יבשים ועוד. לפני שנה עשיתי את המתכון עם תמרים מגולענים וחתוכים ויצא מאד טעים.

(ניסתי להכין את המתכון עם תפוחים ולא אהבתי את התוצאה…)

* כשאני לא מכניסה מיץ אננס למתכון, אני משתמשת בכוס קולה ולא ב-3/4 כוס !

 

יש לי עוד מתכון לעוף בקולה – עשיתי אותו כמה פעמים יוצא נחמד (עם כי אני מעדיפה לרוב לעשות את המתכון העליון..)

החומרים
קצת שמן
בצל
עוף מחולק או 4-6 חתיכות עוף (ירכיים/כרעיים) מנוקים וללא עור
1 כוס קוקה-קולה
מלח + פלפל אנגלי טחון
חוויאג'
אגוז מוסקט

אופן ההכנה

* חותכים את הבצל לפרוסות רוחב ומפרידים בין העיגולים. מטגנים בסיר עם מעט שמן.
* על שכבת הבצל מניחים את העוף ומתחילים להוסיף קוקה-קולה עד בערך 1/2 מהגובה של חתיכות העוף.
* מתבלים במלח, פלפל, חוויאג' ומגררים מעל קצת אגוז מוסקט.
* לאחרת הרתיחה מנמיכים את האש, מכסים ונותנים לזה להתבשל בערך 1/2 שעה, מוסיפים עוד 1/2 כוס קוקה-קולה ונותנים לזה להמשיך להתבשל.

ככל שהעוף מבושל יותר זמן, כך הוא יותר רך ושחום.

בתיאבון

פורסם בקטגוריה Uncategorized, מתכונים | עם התגים , , , , , , , | 4 תגובות

סרטים ישראליים [ניסן-אייר התשע"ד – אפריל-מאי 2014]

לאחרונה יצא לי ללכת עם בתי לשני סרטים ישראליים, בדרך כלל זה נדיר. אולי זה בגלל שלא היו הרבה סרטים ישראליים שהרגשתי נוח ללכת אליהם (לראשון אני אישית ממש רציתי ללכת לראות לאור הפרסומים הרבים עליו.), אולי גם בגלל שהילדה בגרה ואפשר ללכת איתה לסרטים טובים ולא רק למדובבים…

מקור התמונה

מפריח היונים

כאמור, שמעתי על הסרט די הרבה זמן ובחופשת הפסח כאשר הוא יצא לאקרנים החלטנו ללכת אל הסרט. אני רציתי ללכת אליו, בעיקר בזכות הספר. אמנם לא ממש זכרתי מה הייתה העלילה (ולכן אני גם לא משווה את הסרט לספר…) אך הסרט היה בעיני בהחלט טוב. אמנם הפריע לי שלא היה קצת רקע על מה שמסופר בו…

הבת רצתה ללכת בגלל השחקנים הצעירים בו שמופיעים בסדרה בערוץ הילדים…

 

הסרט בויים ע"י נסים דיין, במאי מאד מעורך, מי שביים את הסדרה 'משפחת ספרא ובניו'.

הסרט מתחיל בכך שבשנת 1950 עוצרים את אחד הקרובים של גיבור הסרט… המאורע די ברור נובע ממניעים אנשטימיים – אבל מדוע בצורה כזאת, מדוע דווקא אז – כל זה כלל לא מוסבר. ובאמת אני חושבת שזה אחד הדברים שמציקים לצופה בסרט.

רק בסוף הסרט כשהופיע המשפט שאמר שככה בעצם הסתיימה גלות מאז בית שני גם קלטתי בעצם מה זאת יהדות עירק…

הרי עירק- היא בעצם 'בבל' שהיתה הגלות הראשונה של עם ישראל, העם היהודי…

תוך כדי מחשבה, נזכרתי (גם בספר שקראתי בעבר  ) על מה שעבר שם באותם ימים ליהודי עירק.

עצם זה שהסרט מתחיל  בשנת 1950 – שנתיים אחר קום מדינת ישראל, אשר נלחמה נגד עירק… בעצם מלחמת העצמאות שינתה את היחס של השלטון כלפי היהודים…

אם בהתחלת הסרט היו כתוביות שמתארות את יהודי עירק, היחסים שלהם עם השלטון אני חושבת שההנאה של הצופים היתה טובה יותר.

השחקנים בעיני היו נהדרים, חלקם מוכרים יותר, חלקם אולי פחות (אם כי, כפי שציינתי, השחקנים הצעירים מוכרים מאד לקהל הצעיר, דניאל גד ויסמין עיון מופיעים יחד בסדרה 'גאליס'…)

מאד אהבתי גם שאלי עמיר, הסופר, מופיע גם בסרט בסצנה אחת.

היה לי קצת קשה עם כך שלא דיברו בעברית (בכל זאת סרט ישראלי…) אם כי השפה הערבית היתה בעיני בכמה קטעים משונה – רק בבית הבנתי שמדובר בשפה ערבית-יהודית היחודית לגולי בבל/עיראק…

עוד משהו מעניין – בגלל שכולם דיברו את אותה שפה – גם מי ששיחק את דמות יהודית וגם מי ששיחק ערבי היה שלב שכבר לא הבדלנו מי זה מי… האם הוא 'ערבי' או 'יהודי' בסרט…

טריילר של הסרט

כתבה על הסרט

כשיצאתי מהסרט חשבתי על כך שהסרט יכול להתמודד ב'פרס אופיר' השנה והופתעתי לשמוע שהסרט כבר התמודד ב'פרס אופיר' לשנת 2013. כלומר הוא יצא להקרנה הרבה אחרי שהוא הופק… הבנתי שמפיקי הסרט לא ציפו שאנשים יתעניינו בסרט וסה"כ יש לסרט ביקוש רב.

(אנחנו, אגב, ראינו את הסרט באולם מלא, רוב הצופים היו יוצאי עירק שהתפלאו לראות זוג אשכנזיות בסרט דובר עירקית devil)

מקור התמונה

אנשים כתומים

אתמול, בל"ג בעומר, הלכנו ל'אנשים כתומים', אמנם לא ממש חשבתי ללכת לסרט – אבל מהמבחר שכן היה  (אני מצדי רציתי לוותר, אבל הבת התעקשה, מה גם שהיא חוגגת השבוע יום הולדת :-)) הסרט הזה נראה בחירה שווה.

בסוף ״אנשים כתומים" התגלה כסרט מאד חביב. בעיני אפילו הרבה יותר טוב מ'סוף העולם שמאלה' שבשעתו פומפם בלי סוף… כשראיתי את הסרט בזמנו (אמנם בDVD  בבית) לא הבנתי ממה בדיוק מתלהבים מהסרט… הוא בעיני היה עשוי לגמרי לא טוב.

כאן הסרט היה בעיני סרט קסום. מאד ססגוני, צבעוני ומאד פולקלורי.

במרכז הסרט "אנשים כתומים" עומדת סבתא זוהרה (ריטה שוקרון), שבני העדה המרוקאית נוהרים לביתה ביפו כדי שתחלום את העבר של משפחותיהם במרוקו. זוהרה אוחזת בחפץ שלהם, נרדמת וחולמת את ילדותה בהרי האטלס. כשהיא מתעוררת, היא נותנת להם עצה לחיים והם משלמים לה כסף רב.

לאחרונה תש כוחה של סבתא זוהרה וקשה לה לחלום, היא מחפשת מחליפה. בלילות היא בודקת את העיניים של נכדתה זוהר (מיטל גל סויסה), אך הן ריקות.

הבת שלה סימון (אסתי ירושלמי), שכן יודעת לחלום, מסרבת להחליף אותה ורק רוצה לעבוד במסעדה הקטנה שלה בבת ים. סבתא זוהרה יוצאת למאבק נגד המסעדה בעזרתו של ז'קי (יורם טולדנו), בעלה של סימון, אבל סימון לא מוכנה לסגור את העסק. העניינים מסתבכים כשפאני (חנה אזולאי הספרי), אחותה של סימון, שפית מצליחה מפריז, שנעלמה לפני 16 שנים, חוזרת כדי לעזור לאחותה. היא מזכירה לה איך מבשלים ומעוררת יצרים מן העבר. (הסקירה היא מ'עכבר העיר')

כמו שציינתי, בעיני הסרט מאד מלא בפולקלור – ועצם זה שהרגשתי אותו זה בעיני אומר הרבה על הסרט.

גם הצילום של הסרט היה מאד מיוחד. הצילומים היו, כמו שכתבתי למעלה, ססגוניים מאד.היו בסרט סצנות שתיארו פלשבקים מהעבר של הדמויות במרוקו, והצילומים אכן התרחשו במרוקו. כשהבנתי זאת (דרך הכתוביות בסוף הסרט) זה מאד מצא חן בעיני שממש הלכו למרוקו וצילמו שם… (אמנם ל'מפריח היונים' אשר צולם בארץ אין אפשרות לצלם את בבגדד, אבל בעיני, כאמור, מצא חן שהצילומים צולמו במרוקו…)

גם המוסיקה של הסרט מאד יפה ומיוחדת.

להפתעתי התברר לי שזה הסרט הראשון שחנה אזולאי-הספרי ביימה, כי אני חשבתי שהיא ביימה את 'שְחוּר', אבל מחיפוש בגוגל הבנתי, שהיא כתבה את התסריט ל'שְחוּר' ובעלה (שמואל הספרי) ביים אותו.

פורסם בקטגוריה סרטים | עם התגים , , , | 4 תגובות

יום השואה תשע"ד

כבר כמה שנים אני רוצה לעלות את הרשומה הזאת ולא מוצאת את עצמי עושה את זה…
את הדברים הבאים העלתי בעבר בפורום בו כתבתי בואינט.

בספטמבר/אוקטובר 2002 – תשרי/חשוון תשע"ג יצאנו עם הורי לטיול שורשים ברומניה. עד בערך כמה שנים לפני זה טיול כזה ממש לא דיבר אלינו…
אבל פתאום הרגשתי שזה כל כך חסר לי.
הורי היו נוסעים לרומניה מידי כמה שנים – כי האבות שלהם קבורים שם. ולפתע זה הציק לי (והתברר שגם לשאר האחים והאחיות שלי…) שעוד לא היינו שם…

בעקבות המסע למדנו המון דברים.
אחד הדברים המדהימים היה לראות שהגענו לכל מיני מקומות שהורי לא היו בהם קרוב ל-50 שנה (כשהורי נסעו הם הגיעו למקומות בעיקר בתחבורה ציבורית ולכן הגיעו למקומות העיקריים עבורם – באותה נסיעה היה איתנו נהג צמוד כך שיכלנו להגיע למקומות יותר נידחים…)
בכל מקום אליו הגענו (ובעיני זה היה מדהים שאבי זכר איך להגיע למקומות הללו, הרי כאמור הוא לא היה שם קרוב ל-50 שנה…) אנשים שם עוד זכרו את מה שקרה שם או את שם המשפחה היהודית שגרה שם… (יש לא מעט סרטי תעודה של ניצולי שואה ורואים בהם את הכפריים שיוצאים ומתארים את המשפחה שגרה שם… ככה, פחות או יותר, זה קרה גם אצלנו…)

במהלך אותו מסע אבי סיפר לנו את הקורות שעברו לו במהלך אותם שנים… היו דברים שכבר שמענו בצורה זו או אחרת. אבל בטיול/מסע הם קיבלו כבר משמעות אחרת…

את הסיפור של סבי לא יצא לי לשמוע כי הוא נרצח בימי השואה 😦
הוא נלקח למחנה ריכוז/עבודה ולא שב…

כשנולדתי סבתי כבר לא היתה יכולה לספר לנו מה שהיה לה.. (היא לא היתה כל כך מבוגרת… אבל סיפור חייה גרם לה ל"הזדקן" יותר מידי מהר :-()

אבא שלי תמיד אהב לספר לנו סיפורים.. ויש לו יכולת לספר סיפורים בצורה יפה (לעתים גם בצורה הומורסטית) על מה שהוא עבר… (היו כמה סיפורים עוד יותר מדהימים שהוא עבר שהוא לא סיפר לנו ורק במקרה נודע לנו 😦 וכאמור רק במהלך אותו מסע שמענו עליהם מ'מקור ראשון'…)

מאז שהיינו קטנים, אבי תיאר לנו מה קרה לו.. אבל תמיד הוא סיפר את הדברים השמחים והאופטימים… אף פעם הוא לא פירט לנו את רגעי השבירה שהיו לו..

הוא גדל באיזור שכלל לא היו אמורים להישלח משם יהודיים למחנות (ברומניה המלך לא ישר אפשר לגרמנים לקחת יהודים…) ובכל זאת את מי 'דפקו'… (כאמור, המשפחה של אבי כבר איבדה את סבי…)
סבי נשלח למחנה, בדרך לשם סבי נהרג 😦
כמובן שהגרמנים מבחינתם לא עשו דבר… מזל שהיו באיזור יהודים שדאגו להביא את סבי לקבורה… (הוא קבור בבית עלמין יהודי באזור בו קרתה התאונה… רק לחשוב על כל הארגון של הדברים בימים שהיו כלל לא קלים…)

כאשר אבי הגיע לגיל 14, הוא הוגרל להיות בין אלו שאמורים ללכת למחנה עבודה :-0

לא עזר לסבתי כלום !!! לא שמדובר בילד יתום (ממש מגיל צעיר מאד הוא בעצם הפך להיות גם מין "אבא" קטן לאחיו :-() לא זה שהוא גם צעיר :-0

כלום… הוא נשלח למחנה עבודה (לנערים כמובן..)

מה היה שם ממש לא ידענו… (כמו שציינתי אבא תמיד סיפר את הדברים האופטימיים…) עד שבשנת 2002 שמענו את כל הסיפור.

בטיול ברומניה הגענו לאיזור בו נולד סבי מצד אמי.. עירה קטנה מאד… (רחוב וחצי בערך…)
אמי לא רצתה לסטות לכיוון העיירה, אבל אנחנו החלטנו שאם כבר הגענו חשוב שנסע לשם (מי יודע מתי נגיע לשם שוב…)

כשפנינו לכיוון העיירה, והתחלנו להתלונן על איכות הכבישים ברומניה (כביש ממש לא סלול) ואז אבי אמר לנו "מה אתם מקטרים…"
אתם יודעים שאני הלכתי כאן ברגל קילומטרים רבים.." אנחנו נשארנו עם פה פעור :-0

והוא המשיך וסיפר שבתום המלחמה, כשכבר הבינו שהרוסים כבשו את כל האזור והגרמנים פשוט ברחו משם, מי שהיה במחנה התחיל לצעוד חזרה לביתו…

המרחק מהמקום בו הוא היה לעיר בו הוא גדל היה מרחק עצום ואת הכל הוא הלך ברגל :-0)

הוא סיפר לנו את כל מה שעבר עליו ועל משפחתו אז 😦 (הסיפור בנוגע לגיוס שלו למשל נודע לנו רק שם ברומניה…)

הוא גם תיאר לנו שהם בנו באיזור בו נסענו גשר.. רק שהוא שכח לגמרי את שם המקום, כאשר הגענו לאיזה שלט בצידי הדרך, אבי ראה את שם המקום ונזכר בשם אותו כפר בו הם בנו את הגשר.

אמנם מדובר לא בגשר גדול אלא גשרון קטן (כזה שחוצה תעלות…) אבל המחשבה שבנו אותו ילדים בני 14 גרמה לי לחשוב על מה שהוא עבר ומה שקורה כיום לבני-נוער…

הרי היום, בגיל הזה, הנערים כל הזמן עסוקים בכל מיני שטויות.. (כדורגל/כדורסל.. "צחוקים" ומה לא..) ואילו אז הם ממש בנו דברים שבעצם מהנדס + בנאיים הם אלה שאמורים היו לבנות :-0

רק המחשבה מה עבר על אבי שלי שם צמררה אותי מאד 😦

ועוד משהו קטן שמתקשר קצת לתקומה… (לא בכדי העדיפו שיום השואה יהיה באזור אפריל – סוף ניסן… כל שנה מחדש זה מדהים אותי המעבר מפסח ליום השואה ובהמשך ליום הזיכרון והעצמאות… קשר שבעיני מאד חזק…)

את הסיפור הבא אבי אף פעם לא סיפר לנו לפני המסע לרומניה. פעם אחת זה נודע לאחי בדרך עוקפת :-0 (נדמה לי שמישהו שהתפלל עם אבי אמר לו…) ורק ברומניה הוא סיפר לנו את כל הסיפור..

כשאבי חזר ממחנה העבודה (גיל 14+ כאמור) הוא נותר כמעט בודד ברומניה…

אחיו (הצעירים ממנו) יכלו לעלות דרך עלית הנוער, יחד איתם עלתה סבתי… השאיפה הייתה שגם אבי יעלה איתם (כמובן בעזרת שוחד..) אבל זה לא התאפשר 😦
ומדוע ? כי אבי היה צריך לשרת בצבא הרומני 😦

זה לא שהוא חי לבד, אבל הוא היה באותה תקופה מין יהודי נודד 😦
הוא עבר בין קרוביו, דודים שגרו בערים שונות.. וכל הזמן הוא נסע לבוקרשט כדי לקבל אישור עליה..
בין לבין, אבי החליט להפסיק לדבר.. כלומר הוא דיבר בחדרי חדרים, רק ליד הקרובים שלו… אבל בחוץ הוא היה "אילם" שלא יכול לדבר…

הסיבה היא שאם הוא "אילם" אזי כבר לא שווה לחייל אותו…

אבי תיאר שבאותה תקופה היה לו מאד קשה..
כאמור, הוא דיבר רק בתוך הבית… אבל נניח שאם אחד מדודיו או בני דודיו הביא משהו הביתה, אבי חשש שאם הוא יתחיל לדבר, יתברר שאותו אדם הוא "סוכן" של השלטונות שמחפש כל מיני אנשים מתחמקים…

אחרי תקופה לא קלה, אבי קיבל את האישור בבוקרשט.. ובאותו יום (כדי שחלילה השלטונות לא ישנו את ההחלטה ויחליטו שהוא עריק..) הוא כבר עלה על אוניה לכיוון ישראל :-0

ומשהו קטן לסיום…
בעקבות המטס באושוויץ, שמעתי כמה שלא ממש אהבו את זה ורואים בזה שחצנות – אני אישית לא רואה בזה שחצנות אלא גאווה… ונזכרת בדברים שאבי אמר לאחיין שלי (הנכד שלו…) בסיום קורס הטיס – "אם הייתי אומר למישהו אז באירופה שיהיה לי נכד טייס בצבא הישראלי היו ישר מכניסים אותי לבית משוגעים…."

בעיני זה היה משפט מאד מרגש….

פורסם בקטגוריה חודש ניסן, יום השואה, מעגל השנה | עם התגים , , | 2 תגובות

פורים בנתניה 2014

אמנם יש לי עוד סרטונים ותמונות לעלות

אבל אווירת פורים עדיין קיימת אז הנה כמה סרטונים מהעדלוידע האחרונה שהיתה בנתניה.

כאשר אנחנו נשארים בנתניה בפורים החלטתי לא לוותר על התהלוכה וללכת לראות אותה.

ככה אני גם מסיימת מהר את משלוחי המנות (היו שנים שחילקנו מעל 20 משלוחים…) והולכת לעיר (נכון שצפוף טיפה, אבל אם עושים את זה בכיף אפשר בהחלט להנות…)

צפיה נעימה

הסרטון קצר אבל מראה את האוירה הנחמדה

תמונה מאיזור כיכר העצמאות החדשה – יש בסוף חשיפה קטנה 🙂

נדמה לי שהמופע הגדול הסתיים אבל עדיין האוירה נחמדה.

שיהיה לכולם המשך שבוע נפלא.

פורסם בקטגוריה תמונות וחוויות | עם התגים , , | 2 תגובות

נשים ופורים

 

לפני כחודש שמתי לב שיום האישה נופל קרוב לחג פורים וחשבתי לעצמי שאין דבר המתאים ביותר לפורים מאשר יום האישה.
כעקרון מצוות שתלויות בזמן מוגדר מסויים נשים פטורות מקיומם, אך פורים הוא חג בו נשים מחויבות במצוות החג.
נשים למשל חייבות בקריאת מגילה, גם בלילה וגם ביום. הסיבה לכך שגם הן היו באותו הנס.

כמו כן לפי רוב הפוסקים הנשים מחויבות לתת מתנות לאביונים וכן משלוח מנות איש לרעהו (יש המקפידים שאישה תשלח לאישה ואיש לאיש – אני פחות מקפידה בזה וגם אמרתי למישהו שהקפיד על כך ולא ידע מה לעשות כשבעלי לא היה בבית ואמרתי 'אתה לא מביא את המשלוח אלי אלה למשפחה…)

כמו כן גם במצוות שתיית היין יש רבנים הפוטרים את הנשים (מפני שאין דרכם של נשים להרבות בשתיית היין…) אך יש שמתירים – כי גם הנשים צריכות לשמוח (כל עוד מקפידים לעשות זאת בצורה יפה…)

 עוד דבר שכדאי לשים לב במגילה עצמה יש ייצוג לנשים.

ראשית כדאי לדעת מה היה מעמד האישה בעבר הרחוק במלכות פרס ומדי – במקומות הללו האישה הייתה מתחילה השוררת במשפחה, הבנים היו מתייחסים לפי אמם – (מטריארכלי). אצל הפרסים היה אפילו ריבוי גברים – פוליאנדריה.

לאור התפתחות הציביליזציה תפסו הגברים יותר ויותר את השלטון בידיהם והמאבק בין המטריארכלי לבין הפטריארכלי הביא לעתים קרובות לידי סכסוכים כבדי משקל אשר נמשכו מאות שנים עד שהפטריארכט הגיע לידי התגבשות להלכה ולמעשה.

הפרסיות משכבת האצילים החזיקו מעמד יותר מנשי עמים אחרים. אם כי הפסידו את השלטון, נשארו עוד מאות שנים בעלות זכויות כמעט שוות לגברים. הן היו יוצאות יחד עם בעליהן למלחמה, ולא היו מקרים נדירים שבנפול הבעל מילאה אשתו את מקומו במפקדת הצבא. גם בזמן מאוחר מאוד הן היו מקבלות שנה שנה מתנות מאת המלך, כנראה זכר לממשלתן בימי קדם.

לכן בעצם נדמה לי שהתעוזה של וושתי לא להיענות לבקשת המלך נבעה מכך שהם חיו באזור שהיה במקורו מטריארכלי.

 
למרות המקור שלה – המלך התייחס אליה כ'אובייקט מיני' – יש המפרשים את בקשת המלך אחשוורוש להביא את ושתי המלכה "בכתר מלכות" – להביא אותה רק עם כתר מלכות – כלומר ערומה כיום היוולדה…
על-פי המדרש הבינה ושתי שמדובר בניצול מיני להופיע עירומה בפני חבורת שיכורים ולכן סירבה, למרות שידעה שהדבר יעלה לה במלכותה.
ושתי מסרבת משום שיש לה כבוד עצמי והיא לא מוכנה להופיע רק לצרכי יופי וכדי להיות חפץ ואובייקט מיני של המלך.
היא מכירה בזכותה על גופה, היא לא מרגישה כמו חפץ המוצג לראווה או ככלי שעשועים, אלא כאדם בעל ערך עצמי. ושתי מרדה ברצון בעלה למרות הסיכון, דבר המלמד שהייתה לה דעה משלה.

סירובה של ושתי למלך נתפס על ידו כמרד בממסד הגברי (שכנראה באותה תקופה התחזק). המעשה של ושתי מסכן את מעמדם ועליונותם של הגברים בממלכה. לכן אחשוורוש הגיב בצורה מאד חמורה לכך.

 אסתר המלכה – גיבורת המגילה וההצלה של חג פורים.

בעיון במגילה ובמקורות, ניתן לבדוק ולהאיר את דמות "הדסה היא אסתר", שהלכה וצמחה ממציאות קשה ביותר והפכה להיות מלכה. נקודת המפנה בפעילותה היא נקודת המשבר הקשה והגדול לעם היהודי, שהכריחה אותה לקחת אחריות וסמכות לעצמה ולעמה.

כילדה יתומה היא גדלה ואומצה על ידי דודה מרדכי, "כי אין לה אב ואם"… (לפי הפירושים כוונת הפסוק "לקחה מרדכי לו לבת", היא שלקח אותה לו לאשה) כאשר חיפש המלך אחשוורוש אישה במקום ושתי, נלקחה גם אסתר אל בית המלך ונבחרה להיות המלכה בגלל יופיה. על פי חז"ל, וככל הנראה גם לפי פשט המקרא, הלקיחה הזו של אסתר הייתה "מלמעלה" ולא מרצונה. אסתר הסתירה, לבקשת מרדכי, את זהותה ואת היותה יהודיה.

תחילה אסתר מצטיירת כאדם פסיבי לחלוטין, גם הלשון המתייחסת אליה היא פסיבית.

* "ותילקח אסתר אל בית המלך"

* "לא הגידה אסתר את עמה ומולדתה כי מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד"

* "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת שלום אסתר ומה יעשה בה"

* "לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך"

* "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צווה עליה מרדכי"

כאשר נאמר לה שמרדכי הופיע לבוש שק בשער המלך, היא שולחת לו בגדים. היא מנותקת לגמרי, נראה שהתקשורת לא הייתה כ"כ יעילה בשושן. מרדכי מודיע לה מה קורה ומבקש את התערבותה, הוא אומר לה: את כל אשר קרהו… ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם, הוא מבקש את אסתר ומצווה עליה "לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה":

אסתר משיבה לו: אתה לא יודע??? "כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית" אסתר חוששת ומתחמקת.

מכאן מתחילה הדרמה העיקרית של המגילה. לאחר שמרדכי אומר לאסתר את דעתו על ניסיון התחמקותה, "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים: כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו…ומי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות" ואסתר, בפעם הראשונה בחייה, מפסיקה להיות פסיבית. היא לוקחת את גורלה וגורל עמה בידיה. אמנם עדיין במצוות מרדכי, אבל היא מקבלת החלטות ומתחילה במעשים: לשון המגילה שקופה מאד ומצביעה על השינוי שחל באישיותה.  מלשון סבילה היא עוברת ללשון פעילה וציווי:

* "לך כנוס את כל היהודים…."

* "וצומו עלי ועל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים"

* "גם אני ונערותי אצום כן, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי"

אסתר לא הולכת למפגש ללא מודעות, אלא מתוך הבנה עמוקה בסיכון הרב שהיא לוקחת על עצמה, ועל הסכנה הרובצת על העם. היא קובעת את ימי הצום בעצם ימי הפסח (מגילה טו' ע/א) "אמר רב: שהעביר יום ראשון של פסח בתענית…." ולפי מדרש רבה (פרק ח' ז') הצום נקבע בימים י"ג' י"ד' וט"ו בניסן.

ומרדכי עושה ופועל כאשר "צוותה עליו אסתר". היא מתייצבת בחצר בית המלך, מזמינה אותו למשתה יחד עם המן, השר החזק ביותר בחצר המלך, פעמיים. חז"ל מרבים לספר על ההתרגשות הגדולה שהיא גרמה. היא אוזרת עוז ומאשימה את השר החזק ביותר בחצר: "איש צר ואויב המן הרע הזה…"

 זאת דמות אחרת ושונה מהנערה אשר נלקחה לבית הנשים.

 מדמות נכנעת ותלותית, הופכת אסתר לאישיות בעלת עוצמה. מיתומה אסופית "הנלקחת לבית הנשים", היא מצליחה להשתנות, לשנות את ההיסטוריה ולהטביע את רישומה במנהגים ובהלכות חג הפורים.

גם חז"ל חשו בתפנית שחלה באסתר, כפי שניתן להבין מהדיון במסכם מגילה (דף ז' ע/א): אסתר מבקשת מחז"ל לתת תוקף הלכתי ומשמעותי לזיכרון האירועים ההיסטוריים שחוללה: "קיבעוני לדורות, שלחו לה, קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס…" לאחר וויכוח עם חז"ל, הצליחה במשימתה. וחז"ל אישרו את קריאת מגילת אסתר בבתי הכנסת.

מקורות:
ויקיפדיה
הנשים במגילת אסתר / יונה אהרונוביץ
אתר קולך

פורסם בקטגוריה חודש אדר, מעגל השנה, פורים | עם התגים , , , | 2 תגובות